פסק-דין בתיק ס"ע 23913-06-10

פסק דין זה עיקרו בקשת התובע להורות על ביטול החלטת הנתבעת להשעותו מעבודתו אצלה עד תום ההליך המשמעתי בעניינו.

רקע עובדתי

1.         הנתבעת הינה רשות מקומית המאוגדת על פי פקודת העיריות [נוסח חדש] ופועלת מכוחה (להלן - " הנתבעת" או " העירייה") .

2.         מר אילן ואקנין (להלן - " התובע") הוא עובד עירייה קבוע. בשנת 1986 החל התובע את עבודתו בנתבעת כפקח, ובשנים האחרונות משמש בתפקיד מנהל מדור במחלקת הפיקוח בעירייה. במסגרת תפקידו זה על התובע לבצע עבודות פיקוח מגוונות הנוגעות לאכיפת חוקי העזר העירוניים, הן בעצמו והן באמצעות הכפופים לו.

3.         ביום 2.5.10 הוגשה לבית הדין המשמעתי לעובדי הרשויות המקומיות תובענה משמעתית כנגד התובע. בתובענה נטען כי התובע נוהג להיעדר מהעבודה ללא אישור תוך שהוא מעביר לעירייה דיווחים כוזבים על שעות העבודה שבעבורן הוא מקבל שכר; כי התובע מנצל את סמכותו ואת מעמדו בנתבעת כדי לקבל מגורמים שונים הלוואות שאותן אינו פורע; וכי התובע מעורב בפעילות הימורים בלתי חוקיים, לעתים בהיותו לבוש בבגדי הפיקוח של העירייה (נספח ד' לבקשת הסעד הזמני; להלן - " התובענה המשמעתית").

            התובע כפר בכל האישומים שנכללו בתובענה המשמעתית.

4.         במכתב הנושא את התאריך 3.5.10, הזמין מנכ"ל העירייה, מר אילן בן עדי (להלן - " מנכ"ל העירייה"), את התובע לשימוע תוך שהוא מציין כי על רקע הגשת התובענה המשמעתית נגדו, נשקלת השעייתו מהעבודה. השימוע נועד להתקיים ביום 9.5.10, אולם התובע שהה בחו"ל באותה העת ושב ארצה ביום 20.5.10, על כן נדחה השימוע ליום 24.5.10.

5.         ביום 24.5.10 נערך לתובע שימוע, שבו נכחו, בין היתר, מנכ"ל העירייה, נציג ועד העובדים של העירייה, התובע ובא כוחו (להלן - " השימוע הראשון").

6.         ביום 1.6.10 נערך לתובע שימוע נוסף (להלן - " השימוע השני"), בעקבות טענתו כי על רקע סמיכות הזמנים שבין שובו מחו"ל לבין מועד השימוע הראשון, לא עלה בידו להתכונן כראוי לשימוע הראשון.

7.         ביום 6.6.10 הודיע מנכ"ל העירייה לתובע כי הוחלט להשעותו מעבודתו בנתבעת עד לתום ההליכים בתובענה המשמעתית (להלן - " החלטת ההשעיה" או " ההחלטה").

ההליכים בבית הדין

8.         ביום 13.6.10 הגיש התובע בקשה דחופה למתן צו מניעה זמני כנגד החלטת ההשעיה, שבמסגרתה מבקש הוא להורות על "הקפאת" החלטת הנתבעת להשעותו מעבודתו אצלה עד תום ההליך המשמעתי בעניינו; ליתן צו המורה לנתבעת לבטל את החלטתה האמורה; ולהורות לנתבעת להשיב את התובע לעבודתו כפי שהיתה ערב ההחלטה (להלן - " הבקשה לסעד זמני"). כן הגיש התובע תביעה, שבמסגרתה מבקש הוא, בנוסף לסעדים המבוקשים על ידו בבקשה לסעד זמני, סעד קבוע והצהרתי שלפיו החלטת ההשעיה בטלה וכי יש להחזירו לתפקידו כפי שהיה ערב ההחלטה (להלן - " התביעה העיקרית").

9.         ביום 17.6.10 הגישה הנתבעת את תגובתה לבקשה לסעד זמני (להלן - " תגובת הנתבעת").

10.        בדיון שהתקיים ביום 20.6.10 במעמד הצדדים, הוחלט בהסכמתם לאחד את הדיון בתביעה העיקרית ובבקשה לסעד זמני. כן הוסכם לראות בבקשה לסעד זמני כתב תביעה ובתגובת הנתבעת כתב הגנה.

באותו מעמד גם נשמעו עדויות הצדדים. מטעם התובע העיד הוא עצמו ומטעם הנתבעת העיד מנכ"ל העירייה (התובע ויתר על עדותם של העדים שתכנן להעיד לכתחילה - ראה עמ' 11 לפרוטוקול, שורה 13).

11.        התובע נדרש להגיש סיכומיו עד ליום 27.6.10 אולם בשל תקלה שאירעה עקב שביתת מזכירות בית הדין, הובאו הסיכומים בפני המותב רק ביום 25.7.10.

עיקר טענות הצדדים

12.        התובע טוען כי בהתנהלות הנתבעת כלפיו נפלו פגמים רבים - חוסר סבירות, חוסר מידתיות, חוסר הגינות, אפליה פסולה, חוסר תום לב, שרירותיות - וכי החלטת ההשעיה נתקבלה מטעמים פוליטיים ומשיקולים לא ענייניים, תוך פגיעה בפרטיותו, בזכותו להליך הוגן ובחופש העיסוק שלו.

            עוד טוען התובע, כי הנתבעת לא ערכה לו שימוע לפני הגשת התובענה המשמעתית (להבדיל מהחלטת ההשעיה); כי בשימועים שנערכו לו עובר לקבלת החלטת ההשעיה נפלו פגמים רבים; כי בהחלטת ההשעיה בחרה הנתבעת בחלופה החמורה ביותר ועל כן ההחלטה אינה סבירה ואינה מידתית; וכי לאור מצבו הכלכלי הקשה, החלטת ההשעיה " כמוה כתקיעת המסמר האחרון בארון קבורתו של התא המשפחתי של המבקש" (סעיף 19 לבקשה).